בפרק הקודם סקרתי את ההיסטוריה הרחוקה של היעלמותו של השיער הנשי ומה בנוגע לזמננו אנו?
מאז ומתמיד הגוף הנשי היה סמל ליופי. מפסלי שיש הלניסטים ועד לציורי נשים ערומות בוותיקן.
כמעט בכל תרבות, היופי היה בדמות נשית. אז למה בתרבות המערבית האישה האידיאלית וה״טבעית״
חייבת תמיד לשנות את המראה שלה כדי להיראות נשית? נראה שפרסומות למוצרי גילוח, שעווה
ומותגי אופנה מקיפות אותנו בכל פינה, כאילו שיער גוף הוא האויב מספר אחד של הציבור.
מגזיני נשים מציגים את הגוף הנשי כאילו הוא תמיד חלקלק ונקי כמו ביום היוולדו.
אז איך השיער הפך לנבל מרושע? קפיטליזם, פדופיליה ופוליטיקה של מגדר.
לפני 1915, שיער גוף נשי לא היה הנושא החם שהוא היום. ואז ג׳ילט השיקה סכין גילוח לנשים,
כי היו להם יותר מידי סכינים ולא מספיק קונים. (ידעתן שסכיני גילוח לנשים עולים יותר מאשר סכיני גילוח לגברים,
וכפפות ורודות עולות כמעט פי שניים? ע"ע המס הוורוד, אבל זה כבר חומר לפוסט אחר).
המודעות הכתיבו שנשים חייבות להוריד שיער בית שחי, שיער הרגליים והערווה נשאר בינתיים מחוץ לתמונה,
והדגש הוא על בינתיים. אבל החל משנות ה-50, פרסומות שכנעו נשים שהן צריכות לשנות את מראן כדי להתקבל בחברה.
המגזינים הציגו גוף נשי חלקלק כנורמה. אישה שלא מורידה שיערות מערערת על הנורמות האלה.
מגזיני אופנה מציגים גוף חלק כנורמה, וגורמים לנשים להתאים את עצמן לנורמות האלה.
נשים רבות לאורך השנים ניסו לשבור את הנורמה הזאת, אבל עדיין רוב מוחלט של נשים עדיין מורידות שיער.
ולמה קורה התהליך הזה? כמו ברוב המקרים – כסף!
נשים מוציאות עשרות אלפי דולרים על הסרת שיער – סכום אסטרונומי לכל הדעות!
השילוב של גורם זה יחד עם השכיחות המטורפת של הסרת שיער (99% מהנשים בעולם המערבי),
יצר תעשייה שלמה שכל מטרתה היא לגרום לאישה להרגיש שהיא לא אישה אם היא לא חלקה.
בשנת 1915, פרסומות הגילוח לנשים התמקדו בבית השחי, בשנות ה-40 עברו לרגליים, ובשנות ה-70
הגיע שלב שיער הערווה. מגזין ״Hustler״ פרסם צילומים של דוגמניות צעירות ללא שיער ערווה תחת הכותרת
"פנטזיית המתבגרת", מה שעורר תגובות נלהבות מצד גברים ותגובות זעם מנשים וארגונים פמיניסטיים.
מאז, שיער הערווה נעלם בהדרגה, בעיקר בתעשיית הפורנו. היום, 85% מהנשים בגילאי 15-30 מורידות את שיער
הערווה שלהן על בסיס קבוע. כשנשים נשאלות למה הן מורידות שיער, רובן אומרות שהן מרגישות נשיות יותר בלעדיו,
ובכך מכחישות את הנשיות של הגוף שלהן בהיותו גוף של אישה. המנטליות הזו מחוזקת ע״י סרטים וסדרות "תקופתיות"
שלא מפחדות להראות אלימות אבל לא יראו אפילו לא זיף קטן ברגל. (מישהו מאמין באמת שבתקופות דנן נשים היו חלקות רגליים ושחי?)
השאלות האלה מציקות לי מאז שהתחלתי להתעסק בהסרת שיער – ואני בפועל קצת ב"צד של הרעים"
אני יכולה להטיף לכן עד מחר – תאהבו את עצמכן כפי שאתן – אבל האם זה יעזור?!
אם יש לך שיער על הפנים ואת לא יוצאת מהבית בגללו, אין שום כח בעולם שישכנע אותך להישאר איתו, לא פמיניזם ולא פוליטיקה של מגדר.
במקרה שלי השיער בפנים היה אות קלון, תקלה, והיום אני מחבקת את האישה שהייתי, אוהבת וחומלת אותה.
ואני מבטיחה לא להשתמש יותר בהתנייה של שיער = לכלוך כי זה פשוט לא נכון.
מעניין לצפות: https://www.kan.org.il/content/dig/digital/p-12443/s2020/114091/
מקורות: https://behevrat-haadam.org/hair_beauty/
