מאז שפרצה לחיינו הקורונה, שחר (בן הזוג שלי) ואני עובדים מהבית.
אני ספונה בקליניקה שלי והוא ספון בחדר העבודה שלו.
אנחנו נפגשים בארוחת צהריים, בדרך לשירותים ועוד כהנה וכהנה אירועים משמחים.
ועדיין אחרי כל לקוח.ה אני נכנסת אליו לחדר ו״חופרת״ לו כמה אני אוהבת את מה שאני עושה
(ותוהה מתי תיגמר לו הסבלנות)
למה אני מספרת את זה?
כשהתחלתי לעסוק באפילציה זאת היתה הפעם ראשונה בחיי שהרגשתי שאני עושה משהו משמעותי,
משהו שהוא אני, שהוא לא ליד, ואני ברת מזל שמצאתי את ה"ווארט" המקצועי שלי.
