האפילציה הומצאה בשנת 1857 על ידי דר' מישל צ'ארלס, היא לא נולדה כהסרת שיער אסתטית אלא כצורך רפואי.
דר' מישל מנתח שדה בצבא הקונפדרציה בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית חיפש פתרון לריסים שצומחים הפוך
וגורמים לשלל בעיות, החל מדלקות עיניים וכלה בעיוורון. (בדומה למחלה שעיוורה רבים מחייליו של נפוליאון במסעותיו
לכיבוש המזרח התיכון ולכו תדעו, אולי בגללה הוא לא הצליח לכבוש את עכו 😏)
הוא השתמש בשיטות מקאבריות למדי להסרת הריסים, עם זאת ההצטלקות והפצעים שהותירו השיטות הנ"ל שכנעו אותו
לחפש דרך אחרת.

כפי שהלייזר היום נחשב לטכנולוגיה טרנדית, במאה ה-19 החשמל היה התרופה האוניברסלית לכל דבר (ע"ע פרנקנשטיין).
דוקטור מישל הניח לוחית מתכת על לחיו של מטופל וחיבר אותה לסוללה, החדיר מחט לתוך הזקיק והפעיל את הזרם.
לאחר מכן השיער יצא בקלות עם פינצטה. הוא גילה כי זקיק השערה נהרס עד כדי כך על ידי נתרן הידרוקסידי שנוצר בתגובה
האלקטרו-כימית שהשיערה לא צמחה מחדש.
לאחר ששכלל את הטכניקה של הסרת ריסים, דר' צ'ארלס ניסה את המצאתו על שיער גבות – האפילציה גבירותי ורבותי נולדה.

(וגם איש עם הרבה פחות שיער בגבות)

שנת 1900: מכשיר האפילציה המסחרי הראשון.
עד מהרה הסרת שיער באפילציה הופקעה מידיהם של רופאים, מכשירי אפילציה החלו לשגשג במספרות ומכוני יופי בארצות הברית,
אוסטרליה ובריטניה. באירופה המצב היה שונה, צרפת ומדינות אחרות אסרו אפילציה שלא לצורך רפואי – הבחירה לאסור אפילציה
שלא לצורך רפואי לא היתה משוללת מכל יסוד, מפעילים נמהרים וחסרי הכשרה ניסו להאיץ את התהליך ו"חתכו פינות" – התוצאה
היתה כוויות וזיהום בגלל שימוש בחום גבוה מדי ובמחטים לא סטריליות. לעומת זאת בארצות הברית ובבריטניה הרגולציה דווקא
גרמה לתחום לשגשג מחקרית ומקצועית, קורסים מבוססי מדע ואיגודים של אפילטורים שימרו את המוניטין של התעשייה – אפילטורים
אמריקאיים ובריטים היו מיומנים ומוכשרים הרבה יותר מעמיתיהם באירופה.

קיימות שלוש שיטות אפילציה: אפילציה בזרם גלווני, בלנד וטרמוליזה.
אפילציה בעזרת זרם גלוונטי היא איטית יותר, כואבת יותר, ויש אומרים, יעילה יותר. (למרות שמחקרים מוכיחים שלכל השיטות
אחוזי הצלחה זהים). אם יעשו לכם אפילציה בזרם גלווני, תתבקשו להחזיק מוט מתכת ביד שיסגור מעגל ביחד עם המחט המוחדרת.
הזרם כאמור גורם להרס הזקיק על ידי סודה קאוסטיק (נתרן הידרוקסידי או LAY באנגלית) בשיטה זו ממעטים להשתמש כיום בגלל
איטיותה והתוויות הנגד הרבות (אסור לנשים בהריון, חולי סרטן ועוד).
השיטה השניה היא טרמוליזה, והיא השיטה המהירה והרווחת כיום. זרם חשמלי שעובר במחט גורם לחימומה והחום גורם להרס הזקיק.
לשיטה הזו אין כמעט התוויות נגד, ניתן לעשות אפילציה בשיטת הטרמוליזה בהריון ובהרבה מצבים רפואיים אחרים.
השיטה השלישית היא הבלנד והיא משלבת את שתי השיטות שתארתי לעיל, היא איטית ואני משתמשת בה באופן נדיר למדי  לשיער
לבן ועיקש.

חלופות מסוכנות:
בגלל העלות הגבוהה ומשך הזמן הארוך שאפילציה לקחה, הומצאו שיטות "יצירתיות" להסרת שיער. אחת מהן התגלתה בשנת 1885.
ליאופולד פרוינד, חלוץ ההקרנות המודרני גילה כי חשיפה לקרינת רנטגן לזמן ממושך גורמת לנשירת שיער. אחת מהמטופלות שלו סבלה
משיער שכיסה את רוב גבה. לאחר 20 שעות של חשיפה לקרני רנטגן השיער נשר.
העניין עורר תחום רפואי/אסתטי חדש – טיפול בשיער לא רצוי באמצעות קרני רנטגן. בשנות ה-20, מכשירי רנטגן היו פופולריים כשיטה
מהירה ונטולת כאב להסרת שיער.
חלפו עוד 10 עד 15 שנים עד שרוב המטופלים שניסו את השיטה מתו מסרטן (אבל חלקים משיער).

המכשיר שלי כיום הוא המתקדם ביותר בעולם.  יש לו פריסטים ותוכניות מוכנות לאזורי גוף שונים, לגברים ונשים.
אני מתה על המכשיר שלי (apilus xcell pro) ואוהבת לשחק איתו, כמי שמכורה לטכנולוגיה, כבר ניסיתי בו הכל
ואני כבר כמעט שלא משתמשת בתוכניות המוכנות. המטרה שלי כשאני משחקת עם ההגדרות היא למצוא את הפולס
המדויק שישחרר את השיערה לחופשי ויגרום כמה שפחות כאב למטופלים שלי.
וזה אתגר לא קטן, מאוד קל למשוך שיערה קצת יותר ממה שצריך ולתלוש אותה וגם מאוד קל להעלות את החום ולגרום כאב מיותר.
וזאת האומנות עליה אני מדברת. לפעמים מספיק לי מבט על השיער כדי להחליט באיזו תוכנית להשתמש ולעיתים אני אשנה
ואכייל באמצע טיפול כי אני מרגישה שהתוכנית לא יעילה לי.

כך או כך, מכשיר יעיל ומשוכלל ככל שיהיה לא יפצה על אפילטורית לא טובה ולא מיומנת.
צריך לדעת לאיזה עומק להיכנס, באיזו זוית, וכמה זמן לשהות בפנים וכל יום שאני עובדת אני מגלה דברים חדשים.
מעבר להסרת שיער אני משתמשת במכשיר הזה להסרה והעלמה של נגעים שונים. החום והמחט הם כל כך עדינים שניתן
באופן מדויק ונקודתי לטפל במצבים שונים שפירטתי כבר בעבר.
(וכמובן רק כאלה שמותר).